וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּ֨שֶׂם עַֽל־הַמִּצְנֶ֜פֶת אֶל־מ֣וּל פָּנָ֗יו אֵ֣ת צִ֤יץ הַזָּהָב֙ נֵ֣זֶר הַקֹּ֔דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

משה שם את המצנפת על ראש אהרן, ועל המצנפת מול פניו את ציץ הזהב, נזר הקודש, כאשר ציווה ה׳. רש״י מבאר את אופן קביעת הציץ: פתילי תכלת הקבועים בציץ נתן על המצנפת, ונמצא שהציץ תלוי על המצנפת באמצעות הפתילים. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק חותם את סדר הלבשת בגדי הכהן הגדול בקביעת הציץ, שהוא נזר הקודש הנושא עליו את שם ה׳, על מצח אהרן. בכך הושלמה הלבשת שמונת בגדי הכהן הגדול, והכתוב מדגיש שהכל נעשה בדיוק כפי שציווה ה׳ את משה, בלא שינוי.