וְתַ֙חַת֙ הָרָקִ֔יעַ כַּנְפֵיהֶ֣ם יְשָׁר֔וֹת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחוֹתָ֑הּ לְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה וּלְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה אֵ֖ת גְּוִיֹּתֵיהֶֽם׃

וּתְחוֹת רְקִיעָא גַפֵּיהוֹן מְכַוְנָן חֲדָא לִקְבֵיל חֲדָא לַחֲדָא תַּרְתֵּין מְכַסִין לְהֵן וְלַחֲדָא תַּרְתֵּין מְכַסִין לְהֵן יַת גְוִיָתְהֵן:

ותחת הרקיע וגו׳. ר״ל כנפיהם שהיו ישרות ומכוונות להיות חוברות אשה אל אחותה הם היו מתחת הרקיע לאיש וגו׳:

ולאיש וגו׳. ר״ל לפנים הזה היה שתי כנפים מכסים להן ולפנים זה היו וגו׳ זה כזה דמות אחד להן וחזר ומפרש שהכנפים ההם היו מכסות את גופתם:

ישרות. מלשון ישר ושוה:

ותחת הרקיע כנפיהם ישרות, עתה באר איך יקבלו השפע דרך הרקיע מן העולם שלמעלה, שיקבלו השפע ע"י הכנפים, שהכנפים ירמזו על הגבהת עוף לעולם שלמעלה, וע"כ כנפיהם אינם שוכבים על הצד ככנפי עופות רק עומדות ישרות למעלה אל תחת הרקיע לקבל השפע משם דרך כנפיהם אשר היו עשויים לעופף בם, והנה הזוגות שהיו בהכנפים, היה כנף אחד מורה על קבלת השפע מלמעלה, ואחד מורה על השפעתו למטה שהכנפים היו הצינורות להגרת השפע, באר שהיו הכנפים אשה אל אחותה מעורים זה בזה, המשפיע והמקבל פונים איש אל אחיו, כמו שהיו בשני הכרובים כשהיו ישראל עושים רצונו ש"מ פניהם איש אל אחיו כמ"ש חז"ל, לאיש שתים מכסות להנה, וכן מטעם זה היה לכל איש מהנה לכל איש מהחיות שתים מכסות גויותיהם, הכנפים שנעשו לכיסוי היו שתים, שהכיסוי שהורה על ההעלם היה ג"כ זוגיי מפני שהיה בענינם שני עניני השגה, איך יקבל השפע מעולם הכסא, ואיך יורידוהו למטה, שהיה בזה שני העלמות, לכסות השפע ברדתה מלמעלה, ומן החיות למטה, כסו כל זה בשני הכנפים, ולכן היה צריך שתי כנפים, שכל אחד העלים ענין אחר: