וּבִזְמַן דַהֲוֵי רַעֲוָא קֳדָמוֹהִי לְאַשְׁמָעָא דִי דִבּוּרָא לְעַבְדוֹהִי נְבִיֵי יִשְׂרָאֵל הֲוֵי קָלָא וּמִשְׁתְּמַע מֵעִלַוֵי רְקִיעָא מִבֵּין כְּרוּבַיָא מִתְּחוֹת רְקִיעָא דִי עַל רֵישֵׁיהוֹן בִּמְקָמְהֵן מְשַׁתְקָן גַפֵּיהֵן מִן קֳדָם דִבּוּרָא:
ויהי קול וגו׳. חוזר על מה שאמר בעמדם וגו׳, לפרש מתי עמדו ולא הרעישו ואמר כשהיה הקול יוצא מעל הרקיע אשר על ראשם ר״ל כשהיה המקום ב״ה מדבר אל הנביאים ובעמדם בעת ההיא אז תרפינה כנפיהן:
ויהי קול, עתה ספר כי יש עוד ענין רביעי, בעת שינהיג ה' את עולמו בעצמו שלא באמצעות החיות, רק ה' בשמים הכין כסאו, והוא יתן קול דברו על השמים והאופנים, שאז אין כח להחיות לעשות מאומה, כי אז יפעול ע"י השרפים אשר בעולם הכסא כמו שראה ישעיה, או שלא ע"י אמצעי כלל כמו שהיה בעת יציאת מצרים ובדור המדבר, וז"ש ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם ובעת שיצא הקול (לא מן החיות) רק מלמעלה מהם מהכסא או מהאצילות העליון, אז בעמדם תרפינה כנפיהם, אז עמדו מלפעול וכנפיהם לא יקבלו השפע מלמעלה: