וַהֲוָה כְּאִתְנַבָּיוּתִי וּפְלַטְיָה בַר בְּנָיָה מִית וְאִשְׁתַּטְחֵית עַל אַפֵּי וּצְוָחֵית בְּקַל רַב וַאֲמָרֵית קַבֵּיל בָּעוּתִי יְיָ אֱלֹהִים גְמִירָא אַתְּ עֲבִיד עִם שְׁאָרָא דְיִשְׂרָאֵל:
כהנבאי. כאשר נבאתי הנבואה שהיא כי במראה הנבואה היה נראה לו כאלו מתנבא הדבר הזה וכאשר צוה לו המקום כמ״ש למעלה לכן הנבא עליהם וכו׳:
ופלטיהו. אחד מן השרים שעמדו בפתח השער:
מת. מיתה פתאומית:
ואפול וגו׳. להשתחוות ולבקש רחמים:
כלה אתה עושה. וכי אתה עושה כלה את השארית לבל יותר מי ועל שראהו מת פתאום והיה מראשי העם חשב שמא כן ימותו כולם:
אהה. הוא ענין לשון יללה:
כלה. כמו הכלה בה״א התימא:
ויהי כהנבאי ראה שפלטיהו מת, ואפל על פני כי תחלה חשב שמ"ש שיפלו בחרב נבא על העשרים וחמשה איש שראה משתחוים לשמש לא על כלל יהודה אבל אחר שראה שפלטיהו מת בירושלים קודם שכבש האויב את העיר, הבין שהנבואה הזאת אינה דוקא על הכ"ה אנשים שראה עתה, שא"כ לא היה ראוי שימות פלטיה בא"י וא"כ הנבואה היא על כלל העם ולכן זעק, כלה אתה עשה את שארית ישראל, שגזרת מיתה על יושבי ירושלים שם לבדם אשר נשארו מכל ישראל:
