וְר֣וּחַ נְשָׂאַ֗תְנִי וַתְּבִאֵ֤נִי כַשְׂדִּ֙ימָה֙ אֶל־הַגּוֹלָ֔ה בַּמַּרְאֶ֖ה בְּר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֙עַל֙ מֵֽעָלַ֔י הַמַּרְאֶ֖ה אֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי׃

וְרוּחַ נְטַלְתַּנִי וְאֹבִילַתְנִי לִמְדִינַת אַרְעָא כַסְדָאֵי לְוַת בְּנֵי גָלוּתָא בְּחֶזְוָא בְּרוּחַ נְבוּאָה דִי שְׁרָת עֲלֵי מִן קֳדָם יְיָ וְאִסְתַּלֵק מִנִי חֲזְוָא דַחֲזֵיתִי:

ורוח. רוח הנבואה לקחני משם והביאני אל ארץ כשדים:

במראה ברוח אלהים. במראה הנבואה נראה לי כאלו הביאני אל ארץ כשדים כי באמת שם היה אבל מתחלה נראה לי במראה הנבואה כאלו בא לירושלים כמ״ש ותבא אותי ירושלמה במראות אלהים (לעיל ח) ועתה נראה לו במראה הנבואה כאלו חזר למקומי:

ויעל מעלי. ואז נסתלק מעלי המראה אשר ראיתי:

נשאתני. ענין לקיחה כמו ישא ברכה (תהלים כד):