וַתִּפֹּ֣ל עָלַי֮ ר֣וּחַ יְהֹוָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אֱמֹר֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה כֵּ֥ן אֲמַרְתֶּ֖ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַעֲל֥וֹת רוּחֲכֶ֖ם אֲנִ֥י יְדַעְתִּֽיהָ׃

וּשְׁרַת עֲלֵי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וַאֲמַר לִי אֱמַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ כֵּן אֲמַרְתּוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל וְדִי אַתּוּן מְהַרְהֲרִין וְדִסְלִיקַת עַל לִבְּכוֹן קֳדָמַי גְלַן:

ותפול. חנתה עלי רוח הנבואה:

אמור. אל אנשי ירושלים:

כן אמרתם. כדבר הזה לא בקרוב וגו׳ אמרתם אתם בית ישראל ועל בני יהודה יאמר:

ומעלות רוחכם. ר״ל לא בלבד ידעתי אמריכם כי אף המחשבות העולות על רוחכם ידעתי אני בכל פרט ופרט:

ותפול. ענין חניה:

ומעלות. מל׳ עליה:

רוחכם. ענין מחשבה ורצון:

כן אמרתם וכו' ומעלות רוחכם ר"ל אמרתם בפיכם וכן עולה ברוחכם, ר"ל כן תחשבו גם בלבבכם ותסמכו בכל לב על מבצר החומה כמ"ש (ישעיהו כ״ב:י׳) ותתצו הבתים לבצר החומה ולא הבטתם אל עושיה, שלא תאמינו בדבר ה' שגזר עליכם גזירה שיכבוש האויב אתכם, ואני ידעתיה, כי אין הדבר כמו שאתם חושבים שאיני משגיח ואיני יודע מה בלבכם: