לְ֠מַ֠עַן לֹא־יִתְע֨וּ ע֤וֹד בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְלֹא־יִטַּמְּא֥וּ ע֖וֹד בְּכׇל־פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֗ם וַאֲנִי֙ אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ {פ}

בְּדִיל דְלָא יִטְעוּן עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבָּתַר פּוּלְחָנִי וְלָא יִסְתַּאֲבוּן עוֹד בְּכָל מֵירְדֵיהוֹן וִיהוֹן קֳדָמַי לְעַם וַאֲנָא אֶהֱוֵי לְהוֹן לֵאלָהָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

למען לא יתעו וכו׳. כשיראו שאני משלם גמול:

והיו לי לעם. אז יהיו נקראים עמי:

לאלהים. להצילם ולהושיעם:

יתעו. מל׳ תועה ועניינו ההולך בדרך שאינו ישר: