וְהַנָּבִ֤יא כִֽי־יְפֻתֶּה֙ וְדִבֶּ֣ר דָּבָ֔ר אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ פִּתֵּ֔יתִי אֵ֖ת הַנָּבִ֣יא הַה֑וּא וְנָטִ֤יתִי אֶת־יָדִי֙ עָלָ֔יו וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔יו מִתּ֖וֹךְ עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וּנְבִיָא אֲרֵי יִטְעֵי וִימַלֵיל פִּתְגָמָא אֲנָא יְיָ אַטְעֵיתִי יַת נְבִיָא הַהוּא וַאֲרֵים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלוֹהִי וֶאֱשֵׁיצִינֵיהּ מִגוֹ עַמִי יִשְׂרָאֵל:

והנביא כי יפתה. הנדרש יהיה נפתה מלבו וידבר דברו מנפשו להשיב אל השואל שימלא שאלתו:

אני. כמו האני ותחסר ה״א התימא וכמוהו רבים ור״ל האם אני ה׳ פתיתי את הנביא לדבר שקר בתמיה הלא הבחירה חפשית ולכן אטה ידי עליו להכותו ואשמידו מתוך עמי ישראל:

יפותה. מל׳ פתוי והסתה:

והשמדתיו. ענין אבדון וכליון:

והנביא כי יפותה, שיצרו או ריעיו יפתוהו לדבר נבואות שקר ודבר דבר אני ה' פתיתי והוא ידבר ויאמר שאני פתיתיו לילך בשליחות לנבאות, אז ונטיתי את ידי עליו להענישו: