וָאַלְבִּישֵׁ֣ךְ רִקְמָ֔ה וָאֶנְעֲלֵ֖ךְ תָּ֑חַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁ֣ךְ בַּשֵּׁ֔שׁ וַאֲכַסֵּ֖ךְ מֶֽשִׁי׃

וְאַלְבִּישֵׁית יַתְכוֹן לְבוּשֵׁי צִיוּרִין מֵחָמְדַת סָנְאֵיכוֹן וִיהָבֵית מְסַן דִיקַר בְּרַגְלֵיכוֹן וְקַדְשֵׁית מִנְכוֹן כַּהֲנַיָא לְמֶהֱוֵי מְשַׁמְשִׁין קֳדָמַי בְּמִצְנְפָן דְבוּץ וְיַת כַּהֲנָא רַבָּא בִּלְבוּשֵׁי צִבְעוֹנִין:

ואלבישך. לבשתי אותך בגדי רקמה ושמתי ברגליך נעלים מעור תחש וחגרתי אותך באזור משש וכסיתי אותך במלבושי משי:

רקמה. מעשה רוקם בחלוף הגוונים:

ואנעלך. מל׳ נעל:

תחש. שם בריה כמו ועורות תחשים (שמות כה):

ואחבשך. ענין חגורת האזור כמו ויחבש את חמורו (בראשי׳ כב) ור״ל קשר אזורו:

בשש. הוא פשתים:

ואלבשך רקמה נגד ד' בגדי כהונה, הלבוש התחתון שהוא הכתונת היה רקמה ונגד המכנסים באיש והם הנעלים באשה אנעלך תחש, ונגד האבנט אחבשך בשש, ונגד המצנפת באיש אכסך משי, כיסוי העוטה הראש והגוף: