אֵיכָא אַסְגֵית לְאַרְגָזָא קֳדָמַי כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דִי דַבַּרְתְּ יַת בְּנַךְ וְיַת בְּנָתָךְ דַעֲתִידִין לְמִפַּק מִנְהוֹן תּוּלְדַת קוּדְשָׁא קָדָמַי וּנְכֵיסְתִּינוּן לְהֵין קוּרְבָּנִין לְפוּלְחַן הַזְעֵירָא הֲוַת בְּעֵינָךְ טַעֲוָתִיךְ:
ילדת לי. ילדת ממני:
להם לאכול. להזונים להיות להם למאכל:
המעט. וכי מעט בעיניך ממה שהלכת אחר הזנות עד שגם עשית את זאת:
ותקחי, עתה יספר מה שעשו בימי אחז שעבד ע"ז בפרהסיא והעביר את בניו באש למולך, ועז"א ותקחי את בניך, ר"ל תחלה לא לקחת את בני רק את בניך ואת בנותיך ר"ל הבנים שהיו שלך באמת לא שלי, רק אשר ילדת לי, שאת יחסת אותם לי על שגדלו בביתי, המעט מתזנותיך ר"ל לקחת בניך המעט שילדת לי מתזנותיך שילדת לי בזנות, והם היו מעט ולא הספיקו, ולכן הוספת עוד ותשחטי את בני שהיו שלי שנולדו ממני, ותתנים לכומרים בהעביר אותם להם לע"ז, כי הדין הוא שאינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויקח אותו מידם ויעביר בעצמו (עמ"ש בס' תו"ה קדושים סי' צ') ועז"א ותתנים לכומרים בהעביר, שאח"כ העברת אותם בעצמך שכן דרך עבודתה: