וַתַּרְבִּ֧י אֶת־תַּזְנוּתֵ֛ךְ אֶל־אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן כַּשְׂדִּ֑ימָה וְגַם־בְּזֹ֖את לֹ֥א שָׂבָֽעַתְּ׃

וְאַסְגֵית יַת טַעֲוָתַיִךְ לְאִתְחַבָּרָא לְעַמָא דִכְנַעַן לִמְהַךְ בְּנִימוּסֵי כַּסְדָאֵי וְאַף בְּדָא לָא יְדַעַתְּ אוֹרַיְתָא:

ותרבי. והרבית לזנות עם אנשי ארץ סוחרים וחוזר ומפרש שהמה הכשדים שהיו אנשיה סוחרים וכן נאמר בהם ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו (לקמן יז):

וגם בזאת. אף בזנות הזא לא שבעת וחשקת עוד לזנונים אחרי ר״ל אף שמסרתיך ביד פלשתים לא עזבת דרכך ועבדת לפסילי אשור וכשדים וחשקת עוד לפסילי יתר העמים:

כנען. ענינו תגר וסוחר כמו כנען בידו מאזני מרמה (שם יב):

ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה, זה נמשך עד ימי מנשה, שאז התמידו ג"כ בכל המעשים האלה ואז התחילו לזנות אל בני בבל, ור"ל זנותך אל ארץ כנען הרבית לארץ כשדים לעשות עמהם כתועבות הכנעני, וגם בזאת לא שבעת כי לכדו את מנשה בחוחים ויביאוהו בבלה: