הָאִשָּׁ֖ה הַמְּנָאָ֑פֶת תַּ֣חַת אִישָׁ֔הּ תִּקַּ֖ח אֶת־זָרִֽים׃

כְּנִשְׁתָא דְיִשְׂרָאֵל דַמְיָא לְאִתְּתָא דִרְחִימָא עַל בַּעְלָהּ וּמְזַנְיָא עֲלוֹהִי שָׁבְקַת יַת בַּעְלָהּ וּטְעַת בָּתַר נוּכְרָאִין:

האשה המנאפת. ר״ל אתה היא המנאפת בעצם אשר תנאף מאהבת הניאוף ויותר מזה שגם בהיותך יושבת תחת הבעל ואינך חסירה מתשמיש עכ״ז תקח את זרים לזנות עמהם: