אֵ֛ת רֹ֥אשׁ יְנִיקוֹתָ֖יו קָטָ֑ף וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּעִ֥יר רֹכְלִ֖ים שָׂמֽוֹ׃

יַת רֵישׁ שַׁבִּשְׁתֵּהּ נְסִיב וְאוֹבְלֵיהּ לְאַרְעָא דְבָטְלָא מִפּוּלְחָנָא בְאַרְעָא דִכְנַעַן וְעַד לָא יַעֲלוּן לָהּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּקִרְיַת תַּגָרִין שַׁוְיֵיהּ:

את ראש וגו׳. כרת ראש ענפיו הרכים העליונים הם השרים:

אל ארץ כנען. אל ארץ כשדים יאמר שהיא ארץ סוחרים כמ״ש אל ארץ כנען כשדימה (לעיל טז):

בעיר רוכלים. על בבל יאמר:

יניקותיו. ענפיו הרכות והקטנות כמו ויעל כיונק לפני (ישעיהו נ״ג:ב׳):

קטף. ענין כריתה כמו עודנו באבו לא יקטף (איוב ח׳:י״ב):

כנען. ענינו תגר וסוחר כמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע י״ב:ח׳):

רוכלים. סוחרים כמו רוכלת העמים (לקמן כז):

את ראש יניקותיו קטף, היונקות הם הבדים העולים בצדי הארז שיונקים ממנו, שזה משל על השרים וחורי יהודה והחרש והמסגר שהגלם מא"י, ויביאהו אל ארץ כנען, ר"ל ארץ כשדים שמתקבצים שם הכנענים והסוחרים, ושמו בעיר רוכלים היינו בבבל כאילו נמסר שם ליד הרוכלים הנושאים אותו מבית לבית, כי השתמשו בהם שם לצרכיהם איש ואיש בביתו: