בַּנֶּ֧שֶׁךְ נָתַ֛ן וְתַרְבִּ֥ית לָקַ֖ח וָחָ֑י לֹ֣א יִֽחְיֶ֗ה אֵ֣ת כׇּל־הַתּוֹעֵב֤וֹת הָאֵ֙לֶּה֙ עָשָׂ֔ה מ֣וֹת יוּמָ֔ת דָּמָ֖יו בּ֥וֹ יִֽהְיֶֽה׃

בְּחִבּוּלְיָא יְהַב וְרִבִּיתָא נְסִיב הֲאִתְקַיֵם לָא יִתְקַיֵם יַת כָּל תּוֹעֲבָתָּא הָאִלֵין עֲבַד מֵימַת יְמוּת חוֹבַת קְטוֹלֵהּ בֵּיהּ תְּהֵי:

בנשך וגו׳. ר״ל לקח בין רבית קצוצה בין אבק רבית:

וחי. וכי איש כזה ראוי להחיות בזכות אביו באמת לא יחיה הואיל ועשה התועבות האלה הנזכרות ואין בידו זכות מה להצטרף עמה׳ זכות אביו:

מות יומת. ר״ל אם כי ימות בחטאו יהיה עוד עון מיתתו על עצמו ויעונש בעולם הנפשות על כי חטא לנפשו לגרום מיתה לעצמו א״כ החוטא עצמו יקבל כל גמולו משלם:

וחי, בתמיהה? בודאי לא יחיה, ולא יועילנו זכות אביו, אחר שכל התועבות עשה, ופי' שלא יחיה חיי הנפש בעוה"ב, וגם בעוה"ז יענש בדיני אדם מות יומת דמיו בו, אחר שעל ע"ז חייב סקילה ועל א"א חיב חנק, הדין שהמתחייב ב' מיתות נדון בחמורה: