הַשְׁלִ֣יכוּ מֵעֲלֵיכֶ֗ם אֶת־כׇּל־פִּשְׁעֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר פְּשַׁעְתֶּ֣ם בָּ֔ם וַעֲשׂ֥וּ לָכֶ֛ם לֵ֥ב חָדָ֖שׁ וְר֣וּחַ חֲדָשָׁ֑ה וְלָ֥מָּה תָמֻ֖תוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

אַרְחִיקוּ מִנְכוֹן יַת כָּל חוֹבֵיכוֹן דְחַבְתּוֹן בְּהוֹן וֶעֱבִידוּ לְכוֹן לֵב דָחֵיל וְרוּחַ דַחֲלָא וְלָמָה תְמוּתוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל:

השליכו וגו׳. ר״ל התחרטו עליהם ויושלכו בזה:

לב חדש. להתקרב לעבודתו:

ולמה תמותו. כי אם לא תשובו הנה תמותו וא״כ למה תגרמו לכם המיתה והאבדון:

ורוח. ענין רצון כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת (לעיל א):

השליכו, אולם אם לא באתם לידי מדה זו לעשות תשובה מאהבה, עכ"פ השליכו מעליכם את כל פשעיכם כמשליך מעליו משא כבד (ובזה תרויחו עכ"פ שלא יהיו עוד במדרגת פשעים שהם מרדים, כי בתשובה מיראה יעשה הזדונות שגגות) ועשו לכם לב חדש, ר"ל בחירה חדשה, כי הלב הוא הכח המושל, והרוח הוא המעלה ציוריו על הלב, ועד עתה הרוח העלה ציורים רעים לכל עון ולכל חטאת, וכן משל גם הלב בבחירתו לעשות רע ועתה השתדלו שלא יעלה הרוח רק ציורים טובים לתורה ועבודה ויראת ה', והלב ימשול ביראת אל כל היום, ולמה תמותו בית ישראל, עשו תשובה כדי שלא תמותו, כי עתה מדבר מתשובה מיראת העונש, וגם תשובה כזאת אקבל הגם שהיא קטנה בערכה, משני טעמים א. כי לא אחפץ במות המת, ב. שע"י תשובה זאת תבואו אח"כ לידי תשובה מאהבה, והשיבו גם עונות הקודמים אל הזכות וחיו חיי הנצחיות: