וַיִּֽהְיוּ־לָ֞הּ מַטּ֣וֹת עֹ֗ז אֶל־שִׁבְטֵי֙ מֹֽשְׁלִ֔ים וַתִּגְבַּ֥הּ קוֹמָת֖וֹ עַל־בֵּ֣ין עֲבֹתִ֑ים וַיֵּרָ֣א בְגׇבְה֔וֹ בְּרֹ֖ב דָּלִיֹּתָֽיו׃

וַהֲווֹ בָּהּ שִׁכלְטוֹנִין תַּקִיפִין וּמַלְכִין דְגִבָּרִין לְשַׁעְבְּדָא מַלְכוּ וְרָאֵים בְּתוּקְפֵיהּ עַל מַלְכוּתֵיהּ וְאִתְנְצַח בְּסוּמְכְוָתֵיהּ בִּסְגֵי גִבָּרוֹהִי:

מטות עוז. ענפיה היו מטות עוז ומחוזק להיות מהן שבטי מושלים לרדות וללקות בהן את המורדים בהם ר״ל הממשלה היתה חזקה להכניע ולכבוש את כל הקמים למולה:

ותגבה קומתו. גבהה בקומה:

על בין עבותים. על הסעיף העליון והוא האמצעי העומד בין העבותים הם הענפים המתפשטים הקלועים אלה באלה ור״ל קומת הגפן עלה למעלה על כל הסעיפים העליונים מכל האילנות:

וירא בגבהו. בעבור רוב גבהו היה נראה למרחוק עם רוב דליותיו הגבוהים והגסים ר״ל גדלה ממשלתה על ממשלת כל המלכים והיתה מפורסמת בעולם ברוב הגבורה והכח:

מטות. מל׳ מטה ומקל:

עוז. ענין חוזק:

שבטי. מל׳ שבט ושרביט:

עבותים. ענין קליעה וכן ענף עץ עבות (ויקרא כ״ג:מ׳):

דליותיו. ענפיו הגדולים כמו לפנות דליותיו (לעיל וז):

ויהיו לה מטות עז וכח גדול, שהתחבר אל שבטי משלים, שהם מושלי עמים שסביבות ירושלים שבאו עמו בברית, ותגבה קומתו על בין עבתים, סמוך לאילנות העבותים שענפיהם קלועים זע"ז גבה עד שם, ועי"כ נתראה בגבהו, הפך מרצון נבוכדנצר שנטע אותו שיהיה גפן סורחת שפלת קומה כנ"ל (סי' י"ז):