וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י נֽוֹחֲלָ֔ה אָבְדָ֖ה תִּקְוָתָ֑הּ וַתִּקַּ֛ח אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֥יר שָׂמָֽתְהוּ׃

וַחֲזַת אֲרֵי פְּסַק אֲבַד סִבּוּרָה וְרַבִּיאַת חַד מִבְּנָהָא מַלְכָּא שַׁוְיָתֵיהּ:

ותרא. בית מלכות יאשיהו ראתה כי עמדה זמן מה בתוחלתה שתשוב למלכותה והנה אבדה תקותה כי לא שבה:

ותקח. לקחה אחד מבני המלוכה ושמה אותו למלך ועל יהויקים יאמר:

נוחלה. מלשון תוחלת ותקוה:

שמתהו. מל׳ שימה:

ותרא כי נוחלה אבדה תקותה, יש הבדל בין תוחלת ובין תקוה, שהמיחל מיחל על דבר ברור ומובטח לו, והמקוה יקוה על דבר בלתי מובטח, ר"ל היא נוחלה ונדמה לה שי"ל תוחלת על דבר ברור ומובטח, ובסוף ראתה שאין לה אפי' תקוה על דבר בלתי ברור, ותקח אחד מגוריה הוא יהויקים שהמליכהו פרעה נכה בהסכמת העם, כפיר שמתהו, ר"ל הוא לא היה כפיר כי היה חלוש בטבעו, רק העם שמו אותו שיהיה כפיר, וכבר בארתי במלכים שבעת שהמליך פרעה את יהויקים המליך גם את יהויכין שהיה בן שמונה שנה ושניהם מלכו ביחד, ולכן חשב שניהם כאחד: