וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ שׁוֹלֵ֨חַ אֲנִ֤י אֽוֹתְךָ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גּוֹיִ֥ם הַמּוֹרְדִ֖ים אֲשֶׁ֣ר מָרְדוּ־בִ֑י הֵ֤מָּה וַֽאֲבוֹתָם֙ פָּ֣שְׁעוּ בִ֔י עַד־עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

וַאֲמַר לִי בַּר אָדָם שָׁלַח אֲנָא יָתָךְ לְוַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְוַת עַמְמַיָא סַרְבָנַיָא דְסָרִיבוּ עַל מֵימְרִי אִינוּן וַאֲבָהָתְהוֹן מְרָדוּ בְמֵימְרִי עַד כְּרַן יוֹמָא הָדֵים:

שולח. עתה אני שולח אותך:

אל גוים. הם יהודה ובנימין שהם שני שבטים וכ״א קרוי עם לעצמו:

המה ואבותם. ר״ל המה עם אבותם כמו שאבותם פשעו בי כן פשעו בי גם המה עד עצם היום הזה:

עצם היום. גוף היום וכן בעצם היום הזה (בראשית ז׳:י״ג):

שולח אני אותך אל כל בני ישראל ר"ל ישראל אין דרכם למרוד בה' אבל אם מרדו אינם קרובי תשובה וקשה להשיבם, והגוים דרכם למרוד בה' אבל הם קרובי תשובה ע"י הנביא ומעשה נינוה יוכיח, א"ל שהם י"ל שני חסרונות שהם בני ישראל ולא יקבלו דברי הנביא, ובמעשיהם הם גויים המורדים, ולא מעתה רק אבותם פשעו, והם מרדו שהמרד גדול מן הפשע וזה נמשך עד עצם היום הזה: