וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם׃

וְאַף אֲנָא מִדְמָרְדוּ בְמֵימְרֵי וְלָא אָבוּ לְקַבָּלָא לִנְבִיאַי אַרְחֵיקְתִּינוּן וּמְסַרְתִּינוּן בְּיַד שַׂנְאֵיהוֹן וּבָתַר יִצְרֵיהוֹן טִפְּשָׁא אֲזָלוּ וַעֲבָדוּ גְזֵירָן דְלָא תַקְנָן וְנִימוּסִין דְלָא אִתְקַיֵמְתּוּן בְּהוֹן:

נתתי להם. מסרתים ביד העכו״ם לעשות עמהם חוקים לא טובים ומשפטים אשר לא ישיגו בעבורם את החיים כ״א הכליון והאבדון ועל הגזירות והשמדות שהיו בשעת חורבן הבית יאמר:

וגם שע"י שמאסו חקותי חשבו שאני נתתי להם חקים לא טובים כי יאמרו שנתתי חקים רעים ושהמשפטים שנתתי לא יוכלו לחיות בהם בחיי המדיניות: