וּבָרוֹתִ֣י מִכֶּ֗ם הַמֹּרְדִ֤ים וְהַפּֽוֹשְׁעִים֙ בִּ֔י מֵאֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ אוֹצִ֣יא אוֹתָ֔ם וְאֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָב֑וֹא וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

וְאַפְרִישׁ מִנְכוֹן דִי מְרָדוּ וְדִי שַׁקָרוּ בְמֵימְרִי מֵאַרְעָא תוֹתְבוּתְהוֹן אַפֵיק יַתְהוֹן וּלְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לָא יַעֲלוּן וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ:

וברותי. אברור מכם את המורדים בי לכלותם במדבר:

מארץ מגוריהם. ממקום שהיו דרים בין העכו״ם:

כי אני ה׳. הנאמן במאמרו:

וברותי. מלשון ברור ונקיות כמו כבור ידי ישיב לי (ש״ב כב):

וברותי, ואז יברר המרדים ואפילו הפושעים שקלים ממורדים, שיוציא אותם מארץ מגוריהם ולא יבואו אל אדמת ישראל רק במדבר יתמו ושם ימותו, ותפס הכל כדוגמת גאולת מצרים שמלך עליהם ביד חזקה ובקושי השעבוד, והוציאם אל המדבר, וכרת בריתו עמהם והדור הרע תמו נכרתו שם במדבר ולא נכנסו לארץ: