וּזְכַרְתֶּם־שָׁ֗ם אֶת־דַּרְכֵיכֶם֙ וְאֵת֙ כׇּל־עֲלִיל֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִטְמֵאתֶ֖ם בָּ֑ם וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם בְּכׇל־רָעוֹתֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם׃

וְתִדְכְּרוּן תַּמָן יַת אוֹרְחָתְכוֹן וְיַת כָּל עוֹבָדֵיכוֹן דְאִסְתַּאַבְתּוּן בְּהוֹן וְתִידַנְקוּן וּתְהוֹן חָזָן בְּכָל בִּישַׁתְכוֹן דַעֲבַדְתּוּן:

וזכרתם שם. בארץ ההיא:

ונקוטותם בפניכם. תכרתו בעיני עצמכם ר״ל אתם תשפטו הכריתה על עצמיכם בעבור הרעות אשר עשיתם:

עלילותיכם. מעשיכם:

ונקוטותם. ענין כריתה כמו ונקוטו בפניכם (לעיל ז):

(מג-מד) ג. וזכרתם שאז יזכרו את כל המעשים הרעים שעשו לשעבר, ויתחרטו ויבושו מרעתם, כי אז שיתן להם לב חדש לעבוד את ה' יכירו את אשר הרעו, ובזה ידעו שה' עשה אתם למען שמו הגדול וברב חסדיו לא עשה אתם כלה כפי דרכיהם הרעים, ובזה יכירו ג"כ וידעו את ה', והם שלש הכרות, א. ע"י עונשיו, ב. ע"י יכלתו, ג. ע"י טובו וחסדיו: