דֶּ֣רֶךְ תָּשִׂ֔ים לָב֣וֹא חֶ֔רֶב אֵ֖ת רַבַּ֣ת בְּנֵֽי־עַמּ֑וֹן וְאֶת־יְהוּדָ֥ה בִירוּשָׁלַ֖͏ִם בְּצוּרָֽה׃

אוֹרְחָא אַתְקֵין דְיֵיתוּן בָּהּ קְטוֹלֵי חַרְבָּא מֵרַבַּת בְּנֵי עַמוֹן וְעַל דְבֵית יְהוּדָה דִי נְפַקוּ מִירוּשְׁלֵם לְמֵיתַב בְּקִרְוִין כְּרִיכָן:

דרך תשים. דרך אחד תהיה לבוא בה החרב אל רבת בני עמון:

ואת יהודה. ר״ל וגם תשים דרך אל יהודה היושב בירושלים הבצורה וחושב להשגב בה:

את רבת. אל רבת וכן ואת יהודה כמו וירדפו אל מדין (שופטים ז):

בצורה. מל׳ מבצר:

דרך תשים, מפרש שדרך אחד תשים שתבא החרב אל רבת בני עמון, ודרך אחד תשים שיבא את יהודה בירושלים, בצורה, ר"ל דרך תשים בצורה שבצורה שתצייר תצייר בצורה אחת הדרך לרבת בני עמון, ותצייר בסוף הדרך את עיר רבת בני עמון, ובסוף דרך השני תצייר צורת עיר ירושלים, ותציירם כעיר ברא, היינו כעיר שפנו אותה והכריתוה: