בִימִינֵיהּ הֲוָה קִסְמָא נָפִיל לִמְהַךְ לִירוּשְׁלֵם לְמַנְאָה אָפְרוּרְוָן לְפַתָּרָא תַרְעִין דְיַעֲלוּן בְּהוֹן קָטוֹלִין לַאֲרָמָא קַל בְּאַצְוָחַת קַרְנָא לְמַנְאָה אָפְרוּרְוָן עַל תַּרְעֵן לְמִצְבַּר מִלַיְתָא וּלְמִבְנֵי כַרְקוֹם:
בימינו היה הקסם ירושלים. הקסם היה מגיד ללכת בימינו אל ירושלים:
לשום כרים. להעמיד אילים מנגחים מול החומות לשברם ולכתתם:
לפתוח פה ברצח. לזרז את העם שירצחו את בני העיר:
להרים קול בתרועה. להבהיל את העם:
על שערים. לשבר השערים:
לשפוך וגו׳. הם ענייני מלחמה:
כרים. כעין אילים עשויים מברזל ובהם מנגחים בחומה להפילה כמוזכר ביוסיפון וכן ושים עליה כרים (לעיל ד):
סוללה. הוא תל העפר מול החומה לעלות עליה להלחם על העיר:
דיק. כעין מגדל מעץ מול העיר והוא מתחבולות המלחמה:
בימינו היה הקסם ובכל פעם בא הקסם בצד ימיו שילך על ירושלים, שהוא לימין, ובא הקסם על שבעה דברים, א. ירושלים שילך לירושלים לא לרבת בני עמון, ב. לשום כרים שבם לוחמים להפיל החומה, ג. לפתוח פה ברצח שלא לפתוח בדברי שלום ונחת רק שיפתח ברציחה, ד. להרים קול בתרועה שהיה אצלם סימן נצחון, ה. לשים כרים על שערים שאחר כך ישים הכרים בצד ששם השערים לשבור את השער, ו. לשפך סוללה שמשם יורו חצים אל העיר, ז. לבנות דיק שבונים חומה סביב חומת העיר לבל יכולו העם לצאת מן המצור:
