בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְהַטֵּ֖ף אֶל־מִקְדָּשִׁ֑ים וְהִנָּבֵ֖א אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃

בַּר אָדָם קַבֵיל נְבוּאָה עַל יְרוּשְׁלֵם וְאַלֵיף עַל מַקְדְשִׁין וְאִתְנַבֵּי עַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל:

אל ירושלים. כאומר ע״כ אדבר עמך נבואה ברורה כמות שהיא:

אל מקדשים. יאמר על האולם וההיכל ובית קדש הקדשים:

שים פניך אל ירושלים, הוא באור מ"ש שים פניך דרך תימנה, והטף אל מקדשים, הוא באור מ"ש והטף אל דרום, (ואמר מקדשים בל"ר כי היה שם אולם והיכל ובית קה"ק כ"א מקודש מחברו וכולם נחרבו), והנבא אל אדמת ישראל זה באור מ"ש והנבא על יער השדה נגב: