עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ עָ֣שְׁקוּ עֹ֔שֶׁק וְגָזְל֖וּ גָּזֵ֑ל וְעָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנ֔וּ וְאֶת־הַגֵּ֥ר עָשְׁק֖וּ בְּלֹ֥א מִשְׁפָּֽט׃

עַמָא דְאַרְעָא עֲשָׁקוּ עוּשְׁקָא וּגְזָלוּ גְזֵלָה וּמִסְכֵּן וַחֲשִׁיךְ אוֹנִיאוּ וּלְגִיוֹרָא אֵנָסוּ בְּלָא כִדְחֲזֵי:

עשקו עושק. זה עושק הגוף במכות וכדומה:

הונו. עם כי מהראוי לתת להם צדקה הם לא נתנו ועוד לקחו משלהם:

ואת הגר עשקו. עם כי ראוי לאהבו:

בלא משפט. כל אלה נעשה בסבת העדר המשפט ואיש כל הישר בעיניו יעשה:

הונו. מל׳ אונאה ועושק ממון:

עם הארץ, הם היו העופרת הגרוע מכולם, והם עשקו וגם גזלו, וגם עני ואביון הונו, וכ"ז היה בלא משפט יען שלא היה משפט בארץ ואיש הישר בעיניו יעשה: