וְאֶת־תַּזְנוּתֶ֤יהָ מִמִּצְרַ֙יִם֙ לֹ֣א עָזָ֔בָה כִּ֤י אוֹתָהּ֙ שָׁכְב֣וּ בִנְעוּרֶ֔יהָ וְהֵ֥מָּה עִשּׂ֖וּ דַּדֵּ֣י בְתוּלֶ֑יהָ וַיִּשְׁפְּכ֥וּ תַזְנוּתָ֖ם עָלֶֽיהָ׃

וְיַת פּוּלְחַן טַעֲוָתָא דַהֲוָה עִמָהּ מִמִצְרַיִם לָא שַׁבְקַת אֲרֵי יָתָהּ אַפְלָחוּ לְטַעֲוָתָהּ וְאִינוּן אַלִפוּהָא עוֹבָדִין בִּישִׁין וּשְׁפָכוּ טַעֲוָתְהוֹן עֲלָהּ:

ואת תזנותיה ממצרים. חשק הזנות שהיה לה ממצרים לא עזבה כי בני מצרים שכבו עמה בנעוריה בדרך חיבה והמה משמשו וכתשו דדיה בעודה בתולה ולכן נתקע אהבתם בלבה וגם הם שפכו תאות זנותם עליה מאז ולכן לא עזבה אותם ר״ל שלא עזבה פסילי מצרים על כל הורגלה בהם מאז:

ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה, ר"ל שאח"כ מצא מלך אשור קשר בהושע ששלח מלאכים אל סוא מלך מצרים, כי אותה שכבו בנעוריה והיה להם ברית עם מצרים מכבר: