וְהַעֲמִידֶ֥הָ עַל־גֶּחָלֶ֖יהָ רֵקָ֑ה לְמַ֨עַן תֵּחַ֜ם וְחָ֣רָה נְחֻשְׁתָּ֗הּ וְנִתְּכָ֤ה בְתוֹכָהּ֙ טֻמְאָתָ֔הּ תִּתֻּ֖ם חֶלְאָתָֽהּ׃

וְאַשְׁאַר אַרְעָא צַדְיָא בְּדִיל דְיִצְדוּן וִיסוּפוּן תַּרְעֵי קִרְוָהָא וְיִתְמְסוּן בְּגַוָהּ עָבְדֵי סְאוֹבְתָּהּ וִיסוּפוּן חוֹבָהָא:

והעמידה. אעמיד את הסיר על הגחלים שמתחת לה כשהיא רקה מן התבשיל ההושם בה כי הכל נשרף מחום האש הרב:

למען תחם. למען תתחמם הסיר ותתייבש שוליה להיות נשרף מחום האש:

ונתכה בתוכה טומאתה. הזוהמא הטמאה והמאוסה המתדבק בסיר תהיה נמסת בתוך הסיר ואז תתום ותכלה זוהמתה כי תשרף גם היא אחר שתהיה נמסת בה ר״ל אגדיל החמה עד אשר יתמו אנשי העיר ואף הגבורים יכלו עמהם ואז תשאר העיר רקנית מיושביה ותשאר שממה ובזה ימורק עון עמה:

רקה. ריקנית:

תחם. תתחמם:

וחרה. ענין יובש:

נחושתה. עניינו תחתית הדבר ושוליו כמו השפך נחושתך (לעיל טז):

ונתכה. מל׳ התכה והמסה כמו והתכתי אתכם (לעיל כב):

טומאתה. ר״ל המיאוס:

תתום. ענין כליון:

והעמידה עד שאחר שתהיה רקה מבשר וממים (ר"ל שימותו כל בעלי המלחמה) אז תעמוד הסיר על הגחלים שתחתיה שהם מן דור העצמים שתחתיה למען תחם וחרה נחשתה שהוא משל על הבקעת החומה, ואז ונתכה בתוכה טמאתה ר"ל שאז יקבלו עונש על עונותיהם ויטהרו מפשעיהם וגם תתם חלאתה ר"ל שהרשעים ימותו: