אֱמֹ֣ר ׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ׃

אֲמַר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא מַפִיס יַת בֵּית מִקְדָשִׁי יְקָר תּוּקְפְכוֹן רִגְנָא דְעֵינֵיכוֹן וְחִבּוּב נַפְשְׁכוֹן וּבְנֵיכוֹן וּבְנָתֵיכוֹן דִשְׁבַקְתּוּן בְּחַרְבָּא יִתְקַטְלוּן:

הנני מחלל. למסור ביד האויב את מקדשי שהוא גאון עוזכם ומחמד עיניכם ומחמל נפשכם ר״ל אהוב לכם ותחמולו עליו:

אשר עזבתם. כשיצאתם בגולה עזבתם בירושלים:

גאון. ענין רוממות:

עוזכם. ענין חוזק:

ומחמל. מל׳ חמלה ורחמנות:

הנני מחלל את מקדשי שזה הנמשל של מיתת אשת יחזקאל, וכי כן התדבקה השכינה במקדש באהבה כאהבת איש לאשתו: