וְאַתְּ בַּר אָדָם הֲלָא בְּיוֹמָא דְאַעֲדִי מִנְהוֹן יַת בֵּית מִקְדָשֵׁיהוֹן יְקַר תּוּקְפֵהוֹן חֶדְוַת תּוּשְׁבַּחְתְּהוֹן יִתְנְסִיב מִנְהוֹן רִגְגָא דְעֵינֵיהוֹן וְחַבּוּב נַפְשְׁהוֹן דְטַב לְהוֹן מִבְּנֵיהוֹן וּמִבְנָתֵיהוֹן:
ביום קחתי. בעת אקח מהם בה״מ שהוא מעוזם וחזקם ושמחת תפארתם אשר בו יתפארו:
את מחמד. מוסב על ביום קחתי לומר בעת אקח את מחמד עיניהם ואת מה שנפשם מתנשא ומתפאר בהם וחוזר ומפרש לומר שהם בניהם ובנותיהם:
משא. מל׳ נשיאה והרמה:
(כה-כו) ואתה בן אדם באר לו הנמשל מה שאמר זה אל העם בבקר לפני מות אשתו, כי כן יהיה גם בבשורת המקדש, שבעת בא הפליט יד ה' היתה אליו בערב לפני בא הפליט והוא הודיע י"ב שעות קודם, כמ"ש ויפתח את פי כמ"ש לקמן (סי' ל"ג), וז"ש ביום ההוא אשר יבוא הפליט אליך להשמיע הבשורה באזניך:
