וְשָׁלְל֣וּ חֵילֵ֗ךְ וּבָֽזְזוּ֙ רְכֻלָּתֵ֔ךְ וְהָֽרְסוּ֙ חוֹמוֹתַ֔יִךְ וּבָתֵּ֥י חֶמְדָּתֵ֖ךְ יִתֹּ֑צוּ וַאֲבָנַ֤יִךְ וְעֵצַ֙יִךְ֙ וַעֲפָרֵ֔ךְ בְּת֥וֹךְ מַ֖יִם יָשִֽׂימוּ׃

וְיִבְזוּן נִכְסָךְ וְיִשְׁבּוּן סְחוֹרְתִּיךְ וִיפַגְרוּן שׁוּרָךְ וּבָתֵּי חֶמְדָתֵךְ יִתְרְעוּן וַאֲבָנֵיךְ וְאָעָךְ וְעַפְרָךְ בְּגוֹ יַמָא יְשַׁווּן:

ואבניך וגו׳. מבנין הבתים והחומות:

בתוך מים ישומו. יפילו אל הים שאצל העיר:

חילך. עשרך:

רכולתך. ענין סחורה וכן רוכלת העמים (לקמן כ״ז):

ושללו כבר התבאר אצלי ששלל הוא הנשאר מעצמו אחרי המלחמה במקום א' ומצייר שהחיל והאוצרות יהיו שלל, והבז הוא מה שאנשי המלחמה בוזזים איש לו מאת היחידים, ואמר כי רכולתך שהוא הסחורות הקטנות של הרוכלים יהיו לבז, ואחר השלל יתעסקו להרוס חומתיך ולשום הכל בתוך מים, כ"ז יעשו האויבים הכובשים: