בַּלָּה֥וֹת אֶתְּנֵ֖ךְ וְאֵינֵ֑ךְ וּֽתְבֻקְשִׁ֗י וְלֹא־תִמָּֽצְאִ֥י עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ {פ}

כִּדְלָא הֲוֵית אֶתְּנִנָךְ וְכֵן תְּהֵי וְתִתְבְּעִין וְלָא תִשְׁכְּחִין עוֹד לַעֲלָם אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

בלהות. לך אתן בהלה ופחד ולא תהיה עוד בעולם:

ותבקשי. אם מי יבקש אותך לא תהיה נמצא למי עוד בעולם כי לא תשוב לקדמותך:

בלהות. הוא הפוך מן בהלות וכן לעת ערב והנה בלהה (ישעיהו י״ז:י״ד):

ואינך. ואין לך:

בלהות אתנך כאילו תלך אל בלהות שהם השדים שתחת הים, וגם אם תבקשי וירצו לכונן עיר מושב על מקומך ולא תמצאי עוד לעולם כי הישוב שעשו אח"כ וקראוהו בשם צור לא היה על מקום צור הראשון שנמחה זכרה לגמרי כי כן אמר ה':