יָוָ֤ן תֻּבַל֙ וָמֶ֔שֶׁךְ הֵ֖מָּה רֹכְלָ֑יִךְ בְּנֶ֤פֶשׁ אָדָם֙ וּכְלֵ֣י נְחֹ֔שֶׁת נָתְנ֖וּ מַעֲרָבֵֽךְ׃

יָוָן תּוּבָל וּמֶשֶׁךְ אִינוּן תַּגָרֵיךְ בְּנַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא וּמַנֵי נְחָשָׁא מַיְתָן סְחוֹרָא לְגַוִיךְ:

המה. האומות ההם היו סוחריך וחוזר ומפרש שעם נפשות אדם לעבדים ולשפחות וכלי נחושת נתנו סוחרתך כי דרכם היה להסתחר באלה:

ויון תובל ומשך המה רכליך הם לקחו סחורת תרשיש למכרם לאחדים שזה נקרא רוכל, והערבות שנתנו שיהיו בטוחים בעד המרכולת שלקחו היה בנפש אדם וכלי נחשת, בזה ערבו מערבך, שהניחו עבדים וכלי נחושת לבטחון על הסחורה שלקחו: