וְאָמַרְתָּ֣ לְצ֗וֹר (הישבתי) [הַיֹּשֶׁ֙בֶת֙] עַל־מְבוֹאֹ֣ת יָ֔ם רֹכֶ֙לֶת֙ הָֽעַמִּ֔ים אֶל־אִיִּ֖ים רַבִּ֑ים {ס} כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה צ֕וֹר אַ֣תְּ אָמַ֔רְתְּ אֲנִ֖י כְּלִ֥ילַת יֹֽפִי׃

וְתֵימַר לְצוֹר דְיַתְבָא עַל מִגְרַשׁ מָחוֹזֵי יַמָא מְסַפְּקָא סְחוֹרָא לְעַמְמַיָא לְנַגְוָן סַגִיאִין כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים צוֹר אַתְּ אֲמַרְתְּ אֲנָא מְשַׁכְלְלָא בְּשׁוּפְרִי:

לצור. על צור:

על מבואות ים. על הנמל מקום שהספינות באים:

רוכלת העמים. המספקת סחורה אל העמים להביאהו אל איים רבים:

צור את אמרת. ר״ל את צור אמרת אני כלולה בכל מיני יופי:

מבואת. מלשון ביאה:

רוכלת. סוחרת כמו בעיר רוכלים שמו (לעיל י״ז):

כלילת. מלשון כל וכן מכלל יופי (תהלים נ׳):

הישבת על מבואות ים וכל אניות המסחר באים לשם ומניחים שם סחורותיהם ועי"כ היא רכלת העמים אל איים רבים הרוכל הוא הלוקח הסחורה מן הסוחר הגדול ומחזיר אותה ממקום למקום למכרה לאחדים ואת מקבלת את הסחורה מן הסוחרים הגדולים ומוכרת אותה אל האיים שבים כרוכל, צור את אמרת אני כלילת יופי ר"ל את מתפארת שהיופי שלך היא מצד עצמך וזה שקר, כי: