בְּעֵ֨דֶן גַּן־אֱלֹהִ֜ים הָיִ֗יתָ כׇּל־אֶ֨בֶן יְקָרָ֤ה מְסֻכָתֶ֙ךָ֙ אֹ֣דֶם פִּטְדָ֞ה וְיָהֲלֹ֗ם תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֙הַם֙ וְיָ֣שְׁפֵ֔ה סַפִּ֣יר נֹ֔פֶךְ וּבָרְקַ֖ת וְזָהָ֑ב מְלֶ֨אכֶת תֻּפֶּ֤יךָ וּנְקָבֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ בְּי֥וֹם הִבָּרַאֲךָ֖ כּוֹנָֽנוּ׃

בִּסְגִי טָבְוָן וְתַפְנוּקִין אַתְּ מִתְפְּנַק כְּאִילוּ בְּעֵדֶן גִנְתָא דַייָ אַתְּ שָׁרַי כָּל עֻתְרָא גֵיוְתָא וִיקָרָא מִתְיַהַב לָךְ כָּל אַבְנִין טָבִין מְסַרְדָן עַל לְבוּשָׁךְ סַמְקָן יַרְקָן וְסִבְהֲלוֹם כְּרוּם יַמָא וּבוּרְלָא וּפַנְתֵּירִין שִׁבְזֵיז אִזְמַררְגְדִין וּבַרְקָן מְשַׁקְעִן בִּדְהַב כָּל אִלֵין עֲבִידַת תִּקוּנְךְ בְּכֵן רָאֵים לִבָּךְ בְּרַם לָא אִסְתַּכַּלְתְּ בְּפִגְרָךְ דְאִתְעֲבִיד חֲלָלִין וּנְקָבִין דְאִינוּן צוֹרְכָן דְלָא אֶפְשַׁר לָךְ דְתִתְקַיֵים בְּלָא בְּהוֹן מִיוֹמָא דְאִתְבְּרֵיתָא עִמָךְ מְתַקְנִין:

בעדן גן וגו׳. לא חסרת דבר כאלו היית בעדן גן וכו׳:

מסוכתך. על הלבוש המכסה אותך היה קבוע כל אבן יקרה והם אדם וכו׳ והם שמות אבני יקר:

וזהב. אף הזהב היה קבוע בו:

מלאכת תופיך. מעשה התופים ושאר כלי נגון המלאים נקבים שהיו בך כאלו הוכנו לך ביום שנבראת ר״ל אין דוגמתם ולא היה מי ראוי להתענג בהם אלא אתה:

בעדן גן. בעדן שנטע בו המקום את הגן כמ״ש ויטע ה׳ אלהים גן בעדן (בראשית ב׳:ח׳) והוא מקום עדון ותפנוק רב:

מסוכתך. מלשון סכך וכסוי:

תופיך. שם כלי נגון כמו בתופים ובמחולות (שמות טו):

ונקביך. כלי נגון בעלי נקבים רבים:

כוננו. מלשון הכנה:

בעדן, א. הציור אך יושב בעדן של גן אלהים ומתעדן שם, ושם יסוככהו סוכות של אבן יקרה (והם תשעה אבנים שבשלשה טורי החשן (חוץ מאבני טור השלישי שהם לשם שבו ואחלמה שחסרו מפני שהיה מצד הדין והרע וכנגדן בי"ב מזלות עקרב סרטן קשת) ובא תחתיהם זהב שמורה דין) מלאכת יצייר שבג"ע יתענג גם בנועם השיר והניגון, שבכלי השיר יש החלולים וסתומים שהם מיני התוף, ויש שיש בהן נקבים המוציאים הקול, ומצייר שהגוף שלו שיש בו שני מיני כלים האלה ישמיע שם קול כל מיני הנגונים מיני התופים ומיני זמר המנוקבים והם כוננו מיום הבראך להיות נכון לזה: