הִנֵּ֥ה חָכָ֛ם אַתָּ֖ה (מדנאל) [מִדָּֽנִיֵּ֑אל] כׇּל־סָת֖וּם לֹ֥א עֲמָמֽוּךָ׃

הָא חַכִּים אַתְּ מִדָנִיאֵל וְכָל רָז לָא יִתְכַּסָא מִנָךְ:

הנה חכם וגו׳. תחסר ה״א התימה וכאומר החכם אתה מדניאל וכי כל דבר סתום ונסתר לא נכסה ממך כעין מ״ש בדניאל כל רז לא אנס לך (דניאל ז):

עממוך. ענין ההסתר והכסוי כמו ארזים לא עממהו (לקמן לא):

הנה ר"ל וכי תתדמה אל דניאל שקראו נבוכדנצר בשם אלהות בעבור חכמתו כמ"ש לדניאל סגיד ומנחה ונחוחין אמר לנסכה ליה, והוא לא קבל עליו, ואתה הכי חכם אתה יותר מדניאל עד שכל סתום לא עממוך פי' לא יהיו עמך שלא נמצא אתך דבר סתום, בתמיהה: