לָכֵ֗ן הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא עָלֶ֙יךָ֙ זָרִ֔ים עָרִיצֵ֖י גּוֹיִ֑ם וְהֵרִ֤יקוּ חַרְבוֹתָם֙ עַל־יְפִ֣י חׇכְמָתֶ֔ךָ וְחִלְּל֖וּ יִפְעָתֶֽךָ׃

בְּכֵן הָא אֲנָא מַיְתֵי עֲלָךְ נוּכְרָאִין תַּקִיפֵי עַמְמַיָא וְיִשְׁלְפוּן סַיְפֵיהוֹן עַל תִּקוּן חוּכְמְתָךְ וִיחַבְּלוּן זִיו אֵימָתָךְ:

זרים. עמים נכרים אומות חזקים הם הכשדים:

והריקו. ישלפו חרבם מתערם על יופי חכמתך ר״ל לא תהיה נעזר להמלט ביופי חכמתך:

וחללו. יבזו זוהר בינתך ולא ימנעו חרבם מדם בעבור הבינה הנמצא בך:

זרים. נכרים:

עריצי. ענין חוזק כמו כגבור עריץ (ירמיה כ):

והריקו. מלשון ריק ר״ל ישלפו וירוקנו מתערה וכן וחרב אריק (לעיל ה׳):

יפעתך. ענין זוהר תריחה וכן הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳):

זרים לא יחוסו על כבודך, עריצי גוים ולא תוכל לעמוד כנגדן והריקו חרבותם על יפי חכמתך שהוא העושר שלך, וגם יחללו יפעתך ההופעה האלהית שאתה מיחס לך יוציאו לחולין: