לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ וְאֶל־יְאֹרֶ֑יךָ וְנָתַתִּ֞י אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם לְחׇרְבוֹת֙ חֹ֣רֶב שְׁמָמָ֔ה מִמִּגְדֹּ֥ל סְוֵנֵ֖ה וְעַד־גְּב֥וּל כּֽוּשׁ׃

בְּכֵן הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עֲלָךְ וְעַל מַלְכְּוָתָךְ וְאֶתֵּן יַת אַרְעָא דְמִצְרַיִם לְחוֹרֶב צָדוּ וּשְׁמָמוּ מִמִגְדַל סְוֵנָה וְעַד תְּחוּם כּוּשׁ:

הנני אליך. הנה אני אלחם עמך ועם יאוריך ר״ל אחריב מימיה ותסור טובתך:

לחרבות. להיות חרבה ולתוספ׳ ביאור אמר שתהיה חרבן של שממון:

ממגדל סונה. הוא התחלת גבול מצרים:

לחרבות. מלשון חורבן:

לכן הנני אליך, בא עליו חורבן החלטי כללי בשנת כ"ז לנבוכדנצר, ואמר בזה לחרבות חורב שממה, שהוא חורבן גדול מאד, יותר ממ"ש למעלה שממה וחרבה, וכן יהיה כולל כל הארץ ממגדל סונה עד גבול כוש: