וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

וַאֲמַר לִי בַּר אָדָם יַת דְמִתְיְהִיב לָךְ קַבֵּיל קַבֵּיל מַה דִכְתִיב בִּמְגִלְתָא הָדָא וַאֲזֵיל וְאִתְנַבֵּי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל:

את אשר תמצא. ר״ל כל הכתוב במגלה בין בפנים בין באחור:

אכול. ר״ל למוד וקבל האמרים:

אכול וגו׳. וכאשר תלמוד ותקבל את דברי המגלה אז לך דבר וכו׳ את הדברים אשר אצוך:

אכול את המגלה הזאת כי מפני שראה כתוב עליה קנים והגה שהיא יראת העונש והמקבל דבר ה' מפני הכרח העונש אינו קנין דבוק בנפש ולא תתקיים אצלו, א"ל שיאכל את המגלה עד שתבא אל תוך מעיו ותכתב על לוח לבו, כמ"ש ותורתך בתוך מעי, ועל לוח לבם אכתבנה, וז"ש אכל ולך דבר: