וְלֵ֨ךְ בֹּ֤א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ׃

וֶאֱתָא אֱזֵיל לְוַת בְּנֵי גָלוּתָא לְוַת בְּנֵי עַמָךְ וְתִתְנַבֵּי לְהוֹן וְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִם יְקַבְּלוּן אוּלְפַן וְאִם יִתְמַנְעוּן מִלְמֶחֱטֵי:

אל הגולה. אל אנשי הגולה אשר ישבו במקום אחר על נהר כבר:

ודברת אליהם ואמרת אליהם. ר״ל פעם אחר פעם תדבר אליהם ותוכיחם בדבר ה׳ לומר בכל פעם כה אמר ה׳:

אם ישמעו. כאומר אתה אמור בשמי בין ישמעו לך בין יחדלו משמוע:

ולך בא אל הגולה הודיעו שאינו שלוח אל בני יהודה היושבים בארץ ישראל כי לשם היה ירמיה מיועד לנבאות רק אל בני הגולה. ולא שילך לנבאות להעמים רק אל בני עמך, כי גם הנבואות שנבא אל הגוים לא נצטוה להודיע הנבואות להעמים כמו שנצטוה ירמיהו (סי' כ"ו) רק שיודיעם אל בני ישראל, ודברת אליהם באורך, ותאמר אליהם שלא מלבך דברת רק כה אמר ה':