וָאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִ֠יב הַיֹּשְׁבִ֤ים אֶֽל־נְהַר־כְּבָר֙ (ואשר) [וָאֵשֵׁ֔ב] הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם׃

וְאָתֵית לְוַת בְּנֵי גָלוּתָא לְתֵל אָבִיב דְיָתְבִין עַל נְהַר כְּבָר וְנָחֵית בֵּינֵיהוֹן וְאִינוּן יַתְבִין תַּמָן וִיתִיבֵית תַּמָן שַׁבְעָא יוֹמִין שָׁתִיק בֵּינֵיהוֹן:

אל הגולה תל אביב. אל בני הגולה אשר בתל אביב והוא שם מקום:

היושבים. אשר היו יושבים על נהר כבר:

ואשב. ישבתי במקום אשר המה יושבים שם והנה ישבתי שם שבעת ימים בתוכם תמה ונבהל ומושתק:

משמים. ענין תמהון ושתיקה כמו אשתומם כשעה חדא (דניאל ד):

ואבא אל הגולה למקום הנקרא תל אביב, והגם שאשב במקום אשר הם יושבים שם, ר"ל בין העם, והגם שאשב שם שבעת ימים, בכ"ז ישבתי משמים בתוכם ולא דברתי דבר כי לא הגעתני דבר ה' בפרטות: