וְנָתַתִּ֤י יְאֹרִים֙ חׇֽרָבָ֔ה וּמָכַרְתִּ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ בְּיַד־רָעִ֑ים וַהֲשִׁמֹּתִ֞י אֶ֤רֶץ וּמְלֹאָהּ֙ בְּיַד־זָרִ֔ים אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃ {ס}

וְאֶתֵּן נַהֲרֵיהוֹן יַבֶּשְׁתָּא וְאֶמְסַר יַת אַרְעָא בְּיַד מַבְאֲשִׁין וְאַצְדֵי אַרְעָא וּמְלָהָא בְּיַד רְשִׁיעִין אֲנָא יְיָ גְזָרִית בְּמֵימְרִי:

יאורים. מרבית היאורים תתיבש ר״ל אנשיה יגלו ממנה ולא יבוא להם עוד טובה מן היאורים וכאלו נתייבשו:

ומכרתי. אמסור הארץ ביד הכשדים שהמה אנשים רעים ואכזרים:

והשימותי וגו׳. את הארץ ואנשיה הממלאים אותה אעשה שממה ע״י אנשים זרים ונכרים:

אני ה׳ דברתי. ובידי לקיים דברי:

חרבה. מל׳ חורב ויבש:

ומכרתי. ענין מסירה וכן וימכרם ביד אויביהם (שופטים ב׳:י״ד):

והשימותי. מלשון שממון:

( עתה באר מן היאורים) שיתן אותם חרבה כי ימכור את הארץ ביד רעים והם לא ישמרו לתקן את היאורים, שהם החפירות שהיו מן היאור הגדול שבאמצע הארץ להוביל המים לכל חלקי המדינה ויהיה חרבה כי הארץ תמכר להם, וזרים ישומו את הארץ במקום שיש עדיין ישוב, וזה יהיה ע"י גזירת ה':