וְנָתַ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּמִצְרַ֔יִם ח֤וּל (תחיל) [תָּחוּל֙] סִ֔ין וְנֹ֖א תִּֽהְיֶ֣ה לְהִבָּקֵ֑עַ וְנֹ֖ף צָרֵ֥י יוֹמָֽם׃

וְאַיְתֵי עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא בְּמִצְרַיִם מִזַע תְּזוּעַ סִין וַאֲלַכְסַנְדַרְיָא תְּהֵי מְתַרְעָא מִשׁוּר וּמָפֵיס בַּעֲלֵי דְבָבוּ יִקְפוּנָהּ יוֹם יוֹם:

חול תחול סין. עיר סין תרעד ברעדה:

תהיה להבקע. ר״ל תהיה נוחה ומוכנת להבקע חומתה עם כי היא עיר בצורה:

צרי יומם. הצרים יבואו עליה באור היום לכבשה ולא בלילה כגנבים:

חול תחיל. מלשון חלחלה ורעד:

להבקע. מל׳ בקיעה ופתיחה:

ואחרי שישובו להקשות ערפם ע"י מבצר סין וע"י שגם נא היה מבצר והים סבב אותה (כמ"ש התיטבי מנא אמון היושבת ביאורים מים לה סביב אשר חיל ימים חומתה) ואז יתן אש במצרים, עד שתחיל סין כיולדה בעת תחיל על המשבר להוציא הולד ויבקע הקרום ויפתח ויצא הנולד, שזה משל להבקעת המצור וז"ש ונא תהיה להבקע מן החיל הזה תבקע בטן היולדה, ונף צרי יומם הם ישנאו את היום כי יאהבו את הלילה שאז ימצאו סתר באופל מן האויב, ואז בחרב יפלו בחורי און ופיבסת והנשים בשבי תלכנה: