שָׁ֣ם מֶ֤שֶׁךְ תֻּבַל֙ וְכׇל־הֲמוֹנָ֔הּ סְבִיבוֹתָ֖יו קִבְרוֹתֶ֑יהָ כֻּלָּ֤ם עֲרֵלִים֙ מְחֻ֣לְלֵי חֶ֔רֶב כִּי־נָתְנ֥וּ חִתִּיתָ֖ם בְּאֶ֥רֶץ חַיִּֽים׃

תַּמָן מֶשֶׁךְ תּוּבָל וְכָל מַשִׁרְיָתְהוֹן סָחֲרָנֵיהוֹן קְבוּרָתְהוֹן כּוּלְהוֹן חַיָבַיָא קְטִילֵי חַרְבָּא דְאִתְמְסָרוּ לִתְּבַר עַל דְשַׁלִיטוּ בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל:

שם משך תובל. במקום המלחמה ההיא יפלו גם משך ותובל:

וכל המונה. המון כל אחת מהן:

סביבותיו. סביבות קברות מצרים יהיה קברות כל אחת מהן:

כולם ערלים. כל הרשעים ההם יהיו חללי חרב ולכן יקברו רבים בחפירה אחת ויהיו כולם סמוכים לקברות מצרים:

כי נתנו. בזה יפרש במה הרשיעו ואמר על אשר נתנו שברם בארץ חיים (כי גם הם יתכן שעזרו להאויב הבא על ישראל או בימי אשור או בחורבן הבית הראשון או בשני):

מחוללי. מל׳ חלל והרג:

שם משך תובל עתה מפרש מי הם הערלים שעמהם ילחמו מצרים ואשור ועילם? הם משך תובל וכל המונה שהם חיל גוג נשיא ראש משך ותובל וקברותיה של המונה הם ג"כ סביבותיה והם כלם ערלים והם מחללי חרב על כי נתנו חתיתם בארץ חיים והרעו לישראל: