כׇּל־מְא֤וֹרֵי אוֹר֙ בַּשָּׁמַ֔יִם אַקְדִּירֵ֖ם עָלֶ֑יךָ וְנָתַ֤תִּֽי חֹ֙שֶׁךְ֙ עַֽל־אַרְצְךָ֔ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃

כָּל שְׁבִילֵי אוֹרְחָתִיךְ דִמְתַקְנִין וּנְטִירָן בְּגַוִיךְ הָא כִּמְנַהֲרֵי זַהֲרַיָא בִשְׁמַיָא אֲקַלְקְלִינוּן עֲלָךְ וְתַחֲפֵי עָקָא כְּקִבְלָא יַת אַרְעָךְ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

כל מאורי אור. כל הכוכבים המאירים אשר בשמים אעשה חושך למולך:

כל אח"כ יכובה האור לגמרי ואז כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך, שלא לבד שיכוסו בענן למטה כי גם יקדרו בשמים ולא ימצא אורם אף למעלה, ועי"כ ונתתי חשך על ארצך לא כמו בעת הענן שעדיין נמצא קצת אור, רק יהיה חשך לגמרי, ועז"א בשמים אקדירם, שהוא קדרות גמור גם בשרשם, וזה משל על החורבן האחרון שהיה במצרים שהיה חשך גמור והאור היה לחשך אפלה וחורבן עולם שממה (כנ"ל ל"ב פסוק י'):