בְּאׇמְרִ֤י לַצַּדִּיק֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה וְהוּא־בָטַ֥ח עַל־צִדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל כׇּל־צִדְקֹתָו֙ לֹ֣א תִזָּכַ֔רְנָה וּבְעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה בּ֥וֹ יָמֽוּת׃

בִּדְאֲמָרֵית לְזַכָּאָה מֵיחָא יְחֵי וְהוּא יִתְרְחִיץ עַל זְכוּתֵיהּ וַעֲבַד שְׁקַר כָּל זָכוּתֵיהּ לָא יִדְכְּרַן וּבְשִׁקְרֵיהּ דַעֲבֵד בֵּיהּ יְמוּת:

באמרי לצדיק. ר״ל לכן באמרי על הצדיק שיחיה והוא בטח על הצדקה שעשה וישוב לעשות עול בחשבו שהמקום יכפר לו על העול בעבור שעשה הצדקה מימים רבים:

כל צדקותיו. הנה כל הצדקות שעשה מאז לא תזכרנה לו להגן עליו מן המיתה אבל ימות בגמול העול אשר עשה: