וְהִנְּךָ֤ לָהֶם֙ כְּשִׁ֣יר עֲגָבִ֔ים יְפֵ֥ה ק֖וֹל וּמֵטִ֣ב נַגֵּ֑ן וְשָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ וְעֹשִׂ֥ים אֵינָ֖ם אוֹתָֽם׃

וְהָא אַתְּ לְהוֹן כִּזְמַר אֲבּוּבִין דִבְּסִים קָלֵיהּ וּמוֹטַב לְנַגָנָא וְשָׁמְעִין יַת פִּתְגָמָךְ וּלְמֶעְבַּדְהוֹן לֵית אִינוּן צָבָן:

והנך להם. הנה דברי נבואתך בעיניהם כשיר הלעג בצחות המליצה כשבעל השיר יש לו קול יפה ומנגן בטוב בהכרעת הנעימה שתרבה החשק לשמוע אבל אין מה לעשו׳ כי אין בו לא צוואה ולא אזהרה:

ושמעו. כן הם שומעים את דברך שמיעת האוזן לבד:

ועושים אינם אותם. הוא כמו הפוך ואינם עושים אותם:

והנך ולפעמים יבואו אל הנביא לשמוע נועם מליצותיו בעת יטיף במשל ומליצה, ואז הנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן, בענין שנעים להם לשמוע דברי הנביא מצד נועם המליצה וטיב השיר ויופי הדבור הממשיך לב השומע, ומצד זה ושמעו את דבריך, ובכ"ז ועושים אינם אותם: