בְּאׇמְרִ֣י לָרָשָׁ֗ע רָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֖ע מִדַּרְכּ֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃

בִּדְאֲמָרֵית לְרַשִׁיעָא רַשִׁיעָא מְמָת תְּמוּת וְלָא מַלֵילְתָּא לְאַזְהָרָה רַשִׁיעָא מֵאוֹרְחֵיהּ הוּא רַשִׁיעָא בְּחוֹבֵהּ יְמוּת וּדְמֵיהּ מִן יְדָךְ אֶתְבַּע:

באמרי. ר״ל לכן באמרי על הרשע אתה רשע הנה מות תמות ואתה לא דברת את זאת להזהיר את הרשע לשוב מדרכו עם כי הרשע ההוא ימות בעוונו מ״מ אבקש דמו מידך כי אולי היה נזהר אם הזהרתו:

באמרי לרשע, הגם שגזרתי עליו הדין למיתה, הלא אמרתי רשע מות תמות, שימות יען שהוא רשע, וא"כ אם יעשה תשובה ויהיה צדיק לא ימות, וא"כ אם לא דברתי להזהיר רשע מדרכו אז תגרום לו היזק בשתים, א. שימות בעונו, ב. שהוא רשע ימות, שימות רשע בלא תשובה, וע"כ דמו מידך אבקש: