וַהֲקִמֹתִ֥י לָהֶ֛ם מַטָּ֖ע לְשֵׁ֑ם וְלֹא־יִהְי֨וּ ע֜וֹד אֲסֻפֵ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ ע֖וֹד כְּלִמַּ֥ת הַגּוֹיִֽם׃

וְאָקִים לְהוֹן נִצְבָא לְקַיָמָא וְלָא יְהוֹן עוֹד מְטַלְטְלֵי כַּפְנָא בְּאַרְעָא וְלָא יְקַבְּלוּן עוֹד אִתְכְּנָעוּת עַמְמַיָא:

מטע לשם. נטיעה יפה והדורה להיות לשם תפארת בין העמים:

ולא יהיו וגו׳. ר״ל לא ימצאו עוד בארץ אנשים שבא עליהם כליון הרעב:

ולא ישאו. לא יסבלו עוד כלימה מן העובדי כוכבים כי לא יצטרכו עוד לבוא בארצו׳ העכו״ם בעבור הלחם לשאת חרפת׳ כדרך הבא במחסור בארץ נכריה:

מטע. מל׳ נטיעה:

אסופי. ענין כליון כמו אסף אסיפם (ירמיה ח):

ישאו. מל׳ משא וסבל:

והקימותי ואח"כ ישבו בא"י ושם יטעם בארץ במטע טוב שיהיו לשם, שלא יעקרו משם לעולם, וגם יהיה שם שובע עד שלא יהיו עוד אסופי רעב, ולא ישאו עוד כלמת הגוים בענין שיגלו שנית: