כְּשִׂמְחָ֨תְךָ֜ לְנַחֲלַ֧ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל עַ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמֵ֖מָה כֵּ֣ן אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ שְׁמָמָ֨ה תִהְיֶ֤ה הַר־שֵׂעִיר֙ וְכׇל־אֱד֣וֹם כֻּלָּ֔הּ וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ {פ}

כְּמָא דַחֲדֵיתָא עַל אַחֲסָנַת בֵּית יִשְׂרָאֵל דִצְדִיאַת אַרְעֲהוֹן כֵּן אַעְבֵיד לָךְ צָדוּ תְהֵי טוּרָא דְשֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כּוּלָהּ וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ:

כשמחתך. כערך השמחה שהיה לך על נחלת בית ישראל על אשר נעשית שממה בערך הזה אעשה שמחה על שממותך:

כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:

(ונגד ששמחת על חורבן הארץ), כשמחתך וכו' כן אעשה לך שישמחו כולם על חורבן ארצך (ונגד מה שדברת באלהות) שממה תהיה הר שעיר וכו' שתשאר שממה לעולם, ובזה ידעו כי אני ה' ויכירו אמתת אלהותי כמ"ש המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם: