וְלֹא־אַשְׁמִ֨יעַ אֵלַ֤יִךְ עוֹד֙ כְּלִמַּ֣ת הַגּוֹיִ֔ם וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖ים לֹ֣א תִשְׂאִי־ע֑וֹד (וגויך) [וְגוֹיַ֙יִךְ֙] לֹא־תַכְשִׁ֣לִי ע֔וֹד נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ {פ}

וְלָא אֶשְׁמַע לִיךְ עוֹד אִתְכְּנָעוּת עַמְמַיָא וְחִסוּדֵי עַמְמַיָא לָא תְקַבְּלִין עוֹד וְעַמֵיךְ לָא תִתְכְּלִין עוֹד אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

ולא אשמיע וכו׳. ר״ל לא יכלימו עוד אותך בדבר זה ולא תסבלי עוד חרפה בעבור זאת כי מאז לא תכשילי עוד את גוייך להיות נאבדים בך:

ולא אשמיע, הגוים הפחותים שישבו בא"י הכלימו אותה והיא שמעה כלמתה, ואמרו שמושבה רע, והעמים שהם האומות שי"ל מלך הם לא ישבו שם, והיתה נושאת מהם חרפה מרחוק, שחרפה גדולה מכלמה שאמרו כי קללת ה' חלה בה ע"י עונות ישראל, כי גויך לא תכשילי עוד בחטא כי יהיו צדיקים: